ידידות צהלה

20 שנה לידידות צהלה

בראשון במאי 2013 התכנסו למעלה מ-4,000 אנשים ובהם שותפים לתוכנית, תורמים, אישי ציבור, מתנדבים בעבר ובהווה ובעיקר מאות בוגרי התוכנית וחניכיה לאורך השנים באמפיפארק רעננה לאירוע מיוחד לציון 20 שנה להקמת פרויקט "ידידות צהלה".

האירוע החל בהתכנסות ומפגש רעים ובמהלכו זכינו לראות מפגשים מרגשים בין בוגרי התוכנית והמתנדבים שליוו אותם בשנות התיכון.

התוכנית האומנותית החלה בשירת התקווה מפיה של בוגרת פרויקט "ידידות צהלה" בקרית אתא ומלכת היופי של ישראל לשנת 2012 שני חזן ומיד לאחר מכן עלו לבמה נציגי החניכים והבוגרים שהנחו את הערב ולהקת חניכי "ידידות צהלה" שליוותה את הערב בשירה.

במהלך הערב בירכו אותנו ראש העיר המארח מר נחום חופרי, מנכל הקרן לידידות מר ציון גבאי, מנהל מינהל חברה ונוער מר ארז אשל ורחכ"א מז"י תא"ל יגאל סלוביק. זכינו גם בברכות כתובות ומצולמות של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שר הביטחון בוגי יעלון הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, נשיא הקרן לידידות הרב יחיאל אקשטיין ונציגי התורמים המלווים אותנו כבר שנים ארוכות חיים ושריל סבן.

בשיאו של הערב, הושמע בהופעת בכורה המנון "ידידות צהלה" הסוחף שכתבו במיוחד לאירוע בכירי היוצרים במוזיקה הישראלית- מילים: עמוס אטינגר ולחן: קובי אושרת.

הערב נחתם בהופעה סוחפת במיוחד של אייל גולן האחד והיחיד שמהרגע הראשון ששמע על הפרויקט, התנדב לתרום הופעה לטובת חניכי התוכנית. 

 

 

מקאמה למופע עשרים לפרויקט ידידות צהלה

כתב כבר משוררנו הלאומי, הנאמן

המשורר חיים ביאליק נחמן:

"אם יש את נפשך לדעת, מהיכן שאבו בני-ישראל,

גם בימי גזרות ופרעות, עוז ותעצומות, כנדרש?

לך אל בית המדרש".

ובפראפרזה על שירו של ביאליק המשורר,

אני, חוזר ושב ואומר:

"אם יש את נפשכם לדעת, ללא אומר ודברים,

מהיכן שאבו נערים מקצות העיר, מן הפרברים,

עוז ותעצומות שהעלו אותם לגדולה,

סוֹבוּ וְשִמְעוּ סיפורם של נערי "ידידות צהלה".

 

מימים אפורים, קם מפעל התנדבותי אדיר בקהילה,

והצטרפה לתמוך בו "קרן הידידות", "ידידות צהלה"

ולמראה הצלחת המפעל, אנחנו את עצמנו, שבים ושואלים,

ללא ההשתתפות בפעילות "ידידות צהלה", לאן נערים אלה היו מתגלגלים?

וכיצד היו הם נחלצים מימים אפורים, מצרה אחר צרה?

אבל "ידידות צהלה" הייתה בשבילם, האור בקצה המנהרה.

והאור הזה, הקרין סביבו ללא תנאים

הקרין חיוך, ושמחת חיים,

והאור הזה ללא שאלה,

היה קרן האור של "ידידות צהלה".

 

ואכן, בעזרת אותה המסגרת, שהחלה בקטנות והפכה גדולה,

בערת אותה מסגרת ששמה הוא "ידידות צהלה".

למדו הצעירים מהי דרך ארץ, מהי נתינה ומהי אהבה

ורבים הפכו לוחמים וקצינים בצבא.

ואין זה פלא שרבים מהם וטובים

המשיכו וממשיכים בלימודים גבוהים.

                                                

בשביל להגיע לאותם הישגים אדירים,

שהגיעו נערי ידידות צהלה, הצעירים,

צריך היה איש בעל חזון שחלם ויזם ושאת כל המהמורות עבר,

צריך היה אדם שהוא פשוט משוגע לדבר.

והמשוגע הזה, שאת הפסימיסטים מן הדרך סינן,

המשוגע הזה, אם לא יֵדָעָתֵּם, הרי הוא רן פקר - רונן.

 

תחילה, כלומר בדיוק לפני עשרים שנה,

רקם רן את המתווה, רקם את התמונה.

וכך, בלב אוהב עם חלומו המשיך ללכת

ואסף נערים שללא מילים ביקשו יד תומכת

והוא כדרכו ריתק אותם במשך שעות בסיפוריו,

סיפורי הארץ היפה והטובה, וסיפורי טייסות הקרב

וסיפר להם כמה חשוב היחד,

אשר בעזרתו ניתן להתגבר על הבושה ולגרש את הפחד.

ומאחר ורן לספר יודע, הוא הצית בלב הנערים שלהבת,

ואלה, פשוט פתחו לקראתו לב ואוזן קשבת,

וחבר הביא חבר וְחַבֵרָה הביאה חַבֵרָה,

וכך הלכה וגדלה החַבוּרָה.

 

ובזה לא תמה הסגה, ורן את מסר ההתנדבות לידידיו העביר,

וגייס את מיטב חבריו, קציני ומפקדי מילואים מצה"ל ומחיל האוויר,

ואלה, בלהט של התנדבות גדולה

הפכו רכזים, מדריכים  וחונכים של מסגרות "ידידות צהלה",

וקיבצו סביבם נערים ונערות מכל השכבות,

וכך סניפי "ידידות צהלה" צמחו במקומות ישוב רבים, בערים, במושבות.

 

ונערים ונערות מצאו בהן, יד תומכת, יד של אהבה,

והמסגרות האלה גרשו את העצב והביאו תקווה,

תקווה שאת פירותיה אנו רואים היום, בדמות אותם צעירים,

בדמות אלפי בוגרי "ידידות צהלה" החוגגים את חג העשרים.

 

לכם, בוגרי צהלה, לרן ולמתנדבים, שהטיסו את "ידידות צהלה" לגובה,

ביום חג העשרים, נוריד בפניכם את הכובע.

עשרים שנה. עשרים שנות עשייה רבות ערך

אבל עדיין עוד גדולה וממשיכה הדרך,

עשרים שנות פעילות שהן עדות,

לצהלה, לרעות וידידות.

 

וכמו שנאמר בסרט שלושת המוסקטרים, כך ב"ידידות צהלה" אומרים מיד,

"אחד בשביל כולם. כולם בשביל אחד".

וכמו שאומר במשפטיו הקצרים,

השיר שנכתב במיוחד  ל"ידידות צהלה" ליום חג העשרים,

שיום חג זה

הוא יום מלא תקווה

זה יום של אהבה

שבוא עולים מתוך ההמולה

עולים מקצות העיר

קול מנגינה ושיר

עולים קולות שמחה וצהלה.

ולכן, אין זה כלל פלא

שעל עשרים שנה שכאלה

ועל יום מחר שיזרח עוד,

נאמר ל"ידידות צהלה"- כל הכבוד!

 

כתב: עמוס אטינגר

בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד